בהקדמה הקודמת כתבתי שאני מחפשת את עצמי. אני חושבת שהחיפוש הסתיים. זה לא שמצאתי משהו חדש. פשוט הבנתי שזה מה שיש והגיעה הזמן להנות מזה להפיק את המיטב.
בתקופה האחרונה זכיתי להכיר מקרוב נשים מדהימות. כאלו שמרחוק נראו לי מושלמות מאלו שתמיד קינאתי בהן חשבתי שיש להן את הכל. כל מה שרציתי. כל מה שכולנו רוצים. למדתי להכיר אותן טוב יותר להבין שלכל אחת מאיתנו יש את השדים שלה. החולשות אבל גם החוזקות. הן לא מושלמות כמו שחשבתי אבל בגלל זה אני יותר מעריכה, יותר אוהבת אותן. בזכותן למדתי להבין שעדיף לי להסתכל במה אני טובה. מה אני כן יכולה לעשות. במקום מה מגביל.
אני יודעת שאני חושבת אחרת מרוב האנשים שקשה לעכל אותי. שקשה להבין אותי שלוקח זמן. רוב החיים ניסיתי לפצח את הסוד איך להתנהג כמו השאר. איך לגרום לאנשים לחבב אותי. בתהליך הזה ניסיתי להיות מי שחשבתי שאנשים יחבבו. פחדתי להיות חכמה מידי, יפה מידי מוכשרת מידי. ובסוף הפכתי ללא שום דבר מזה. זה לא גרם להם לחבב אותי יותר, זה רק גרם לי לחבב את עצמי קצת פחות.
זה לא שעכשיו הכל ישתנה, ברור לי שזה תהליך ארוך. עובדה אני עדיין לא מוכנה להחשף. אבל יש לי משפחה מדהימה. כמה חברות טובות שאספתי בקפידה במהלך השנים (עם חלקן הייתי רוצה להפגש הרבה יותר ממה שאני כרגע מצליחה) וידע שצברתי. אז אולי הדברים לא יהיו מושלמים. אולי יהיה הרבה מה לתקן בבלוג הזה או בחיים האמיתיים. אבל הגיעה הזמן לפחות לנסות לעשות משהו. להעיז לעשות בלי לפחד מכישלון. בלי לפחד מה יגידו.
ובכל זאת השארתי את ההקדמה הקודמת שיהיה למה להשוות.
אני אמא לשני ילדים נשואה כבר 15 שנה עובדת במשרה מלאה ומחפשת את עצמי.
בתקופה האחרונה חשבתי הרבה מה החוזקות שלי – במה אני הכי טובה.
אני אוהבת ליצור – אבל הכישרון האומנותי שלי מוגבל.
אני אוהבת לכתוב – אבל יש לי שגיאות כתיב ותחביר איומות .
אני אוהבת מדע וטבע – אבל מה עושים עם זה?
בחודש האחרון הבנתי
אני טובה ברעיונות !!!!
הבלוג הזה הוא בלוג של רעיונות
בכל פעם שעולה רעיון אני מנסה לעשות אותו הכי טוב שאפשר – והכי טוב זה הכי פשוט. ואם זה פשוט אז כל אחד יכול.
הבלוג הזה מלווה את הדרך שלי להעביר לילדי את עולם התוכן הפנימי שלי.
לפעמים זה להפוך את כל הסלון לבנות עיר שלמה מקרטון ופלסטלינה.
לפעמים זה לשבת מול מצגת בנושא מסויים (והיו תלונות) אבל בסוף המצגת הם ידעו שיש פעילות כיפית והם חיכו לה.
לפעמים זה לתת חומרי יצירה, נושא ולתת לדמיון שלהם להתפרע.
לפעמים לספר להם סיפור. לפעמים לספר סיפור ביחד איתם.
מעט מידי אנחנו מטיילים – אבל שמטיילים אני משתדלת להביא מגדיר פרחים. אגדה מתאימה או אפילו תנך (הסיפורים היו כאן בארץ ישראל, אין כמו לקרוא סיפור במקום בו התרחש).
בחודש האחרון אני מנסה להבין איך להתמודד עם המשימה החדשה. מצד אחד אני פורחת – רעיונות חדשים עולים כל הזמן, לא משעמם לי לרגע – כיף אמיתי. ומצד שני אני מרחפת, מאבדת את הקשר למשפחה, למשימות היום יום בבית.
כרגע אני מנסה לשתף יותר את הילדים. לחבר את הבלוג יותר למציאות, ולכן הפעילויות הקרובות יהיו יותר יצירה. פחות מדע/מידע נטו.